מורשת יהודית ביער השחור ובסביבתו היא בעיקר מורשת של זיכרון: אנדרטה במקום בית הכנסת שנשרף בפרייבורג (Freiburg), בית הכנסת החדש של הקהילה החיה בעיר, מוזיאון ובית עלמין בגיילינגן (Gailingen), בתי כנסת ששרדו בקיפנהיים (Kippenheim) ובזולצבורג (Sulzburg), ובאלזס בשטרסבורג, בקולמר ובכפר בוקסוילר. זה ביקור שקט ומכבד, לא אטרקציה.

הקהילות היהודיות של האזור לא ישבו בלב היער אלא בעיירות עמק הריין, בפרייבורג ובכפרי הגבול שבין גרמניה לשווייץ ולצרפת. רובן הושמדו או גורשו בין ליל הבדולח בנובמבר 1938 לבין הגירוש לגורס (Gurs) באוקטובר 1940, ומה שנשאר הוא בתי כנסת בודדים, אנדרטאות ומוזיאונים קטנים שהוקמו ברובם ביוזמת תושבים מקומיים.

מי שמתכנן טיול משפחתי ליער השחור יכול לשלב אתר אחד או שניים בלי לשבש את הימים האחרים, אבל כדאי לדעת מראש מה פתוח, מתי, ומה נהוג בכל אתר. כל פרט בדוק מול מקור, וכל מה שלא הצלחנו לאמת מנוסח בזהירות עם הפניה לאתר הרשמי של המקום.

מה נשאר מהעבר היהודי ביער השחור ומה אפשר לבקר בפועל?

רוב מה שאפשר לבקר בו הוא זיכרון ולא חיים יומיומיים: בתי כנסת שנשרפו ב-9 וב-10 בנובמבר 1938 ובמקומם אנדרטאות, כמה מבנים שנשארו על תילם כי האש לא נקלטה בהם, ומוזיאונים קטנים. היער השחור עצמו כמעט שאינו חלק מהסיפור, כי הקהילות ישבו בעמק הריין, בערים ובכפרים שלמרגלות ההר.

שלוש קבוצות של אתרים

• אנדרטאות במקום בית כנסת שנהרס: פרייבורג, באדן באדן וגיילינגן.
• בתי כנסת ששרדו והפכו לאתר תרבות או מוזיאון: קיפנהיים וזולצבורג.
• קהילות חיות: הקהילה בפרייבורג, והקהילות הגדולות באלזס, בשטרסבורג ובקולמר.

קהילה שנבנתה מחדש מאוחר

הנוכחות היהודית באזור ארוכה בהרבה מהמאה ה-20. בפרייבורג פעל בית כנסת כבר ב-1328, אך אחרי גל האלימות של 1349 הכריזה מועצת העיר ב-1401 שאף יהודי לא ישהה בעיר, והצו אושר שוב עד 1424. רק ממחצית השנייה של המאה ה-18 החלה חקיקה שאיפשרה התיישבות מחדש, ובמאה ה-19 קמו הקהילות שהמבנים שנזכרים כאן שייכים להן.

למה זה לא יום אטרקציות

רוב האתרים קטנים ומופעלים בידי עירייה או עמותת מתנדבים. חלקם פתוחים בשעות קבועות מעטות בשבוע, חלקם בתיאום או בסיור מונחה בלבד. תכננו אתר אחד לכל חצי יום, ובדקו את האתר הרשמי של המקום לפני שאתם מתניעים את הרכב.

מה אפשר לראות בפרייבורג: הכיכר של בית הכנסת הישן ובית הכנסת החדש?

בפרייבורג שני אתרים מרכזיים, הכיכר שבה עמד בית הכנסת הישן והבית החדש של הקהילה, ושניהם ממוקמים במרחק הליכה זה מזה בלב העיר. את העיר עצמה, השווקים והלינה בה מכסה העמוד על פרייבורג.

הכיכר ובית הכנסת שנשרף

בית הכנסת הישן נבנה ב-1869 עד 1870 לפי תוכניות של גאורג יעקב שניידר, בסגנון מורי-ביזנטי שהושפע מבית הכנסת של דרזדן, ונחנך ב-23 בספטמבר 1870. בליל 9 לנובמבר 1938 הצית אותו אנשי SS ו-SA, ומכבי האש הונחו לשמור על הבתים הסמוכים ולא לכבות אותו.

במקום נמצאת היום כיכר בית הכנסת הישן, בין התיאטרון העירוני לבניני האוניברסיטה. במרכזה בריכה רדודה שמתווה את מתאר המבנה שנהרס. אחרי שנחנכה התייחסו אליה חלק מהעוברים כאל בריכת פעלולים, והעירייה הוסיפה שילוט עם סמלים להתנהגות מכבדת, שורת ברונזה באורך כמאה מטר שבה המילה "זכור" בשמונה שפות, ודגם ברונזה של בית הכנסת המקורי. אל תיכנסו למים ואל תתנו לילדים לשחק בהם.

בית הכנסת החדש והקהילה החיה

את בית הכנסת החדש בפינת רחוב נוסמן ואנגל נחנכו בשנות ה-80 של המאה ה-20, והוא משלב פריטים שניצלו מהמבנה הישן: דלת העץ של הפתח, עיטור האריות על ארון הקודש ונברשת. הקהילה האורתודוקסית מונה בערך 530 חברים, ולצדה פועלת קהילה שוויונית קטנה. הכנסייה הראשונה אחרי המלחמה, תפילה מאוחדת, התקיימה כבר ב-7 בספטמבר 1945 בבניין השוק ההיסטורי (Kaufhaus).

זהו בית כנסת פעיל עם אבטחה, לא אתר תיירות. אם אתם רוצים להיכנס, פנו מראש לקהילה דרך האתר הרשמי שלה ואל תופיעו בשבת בלי תיאום.

אבני נגף וסיורים

ברחבי העיר מוטמעות אבני נגף (Stolpersteine) לזכר יושבי הבתים שגורשו. מי שמעוניין בהקשר רחב יותר יכול לבחור את סיור הליכה בפרייבורג על התקופה הנאצית ומלחמות העולם. הסיור אינו ממוקד ביהודים, ולכן בדקו בתיאור המוצר אם התחנות כוללות את הכיכר ואת האנדרטה.

מה קרה ליהודי באדן ומה אפשר לראות בבאדן באדן?

בבאדן באדן אין בית כנסת ששרד, ומי שמגיע לעיר המרחצאות מוצא אנדרטת זיכרון במקום שבו עמד אחד המבנים המרשימים של הקהילה. על העיר עצמה והמרחצאות כתוב בעמוד של באדן באדן.

בית הכנסת של 1899

בית הכנסת נבנה ב-1899 ברחוב שטפני (Stephanienstraße) בידי האדריכל היהודי לודוויג לוי, בסגנון נאו-רומנסקי עם שער בקשת ושושנה גדולה בחזית הדרומית. הקהילה המאורגנת הוקמה ב-1890, אחרי שהיהודים קיבלו זכויות אזרח שוות בעיר מ-1862. ב-10 בנובמבר 1938 החרימה הגסטפו חפצי פולחן יקרים, כשמונים גברים יהודים נעצרו ונאלצו להאזין לנאומי SS בתוך המבנה, ואז הוצת. את עלות ההריסה הטילו על הקהילה.

אחרי המלחמה נשאר המגרש ריק ושימש חניון, ובהמשך הוצבה אבן זיכרון בשוליו ובשנות ה-80 הוקם עמוד זיכרון מאבן חול ובטון באזור כיכר ווילי ברנדט. מצב האנדרטה והשילוט משתנה, ולכן כדאי לבדוק באתר העירייה לפני הביקור וללכת למקום כמבקר שקט ולא כאל תחנה בטיול הקניות.

הגירוש לגורס באוקטובר 1940

ב-22 באוקטובר 1940 גורשו כ-6,500 יהודים מבאדן, מהפפאלץ ומהסארלנד למחנה גורס שבדרום צרפת, במבצע של ראשי הנאצים הגאולייטר רוברט ואגנר ויוזף בירקל. מפרייבורג גורשו כ-450 איש, מקונסטנץ כ-110 ומבאדן באדן כ-106. המחנה, שנמצא רחוק מהיער השחור ואינו חלק ממסלול טיול רגיל, משמש אתר זיכרון לאומי, ובו בית קברות ובו מאות קברים של מי שמתו שם או אחרי גירוש נוסף.

איך מגיעים לגיילינגן ומה מספר המוזיאון היהודי שם?

גיילינגן (Gailingen) על נהר הריין העליון, ליד קונסטנץ ושאפהאוזן, הייתה אחת הקהילות היהודיות הכפריות הגדולות בדרום גרמניה, ובה המוזיאון היהודי, מקווה היסטורי ובית עלמין שנחשבים לאתר היהודי המשמעותי ביותר בקרבת היער השחור.

כפר שחצי מתושביו היו יהודים

ב-1862 חיו בכפר כ-990 יהודים לצד כ-982 נוצרים, וממשיכה למעלה ממאה שנה מסורת של בית רבני אזורי שנמשך משנת 1827 עד 1925. בית הכנסת נבנה ב-1830 והושמד ב-10 בנובמבר 1938 בידי יחידת SS מרדולפצל. באוקטובר 1940 גורשו כ-200 חברי הקהילה שנותרו אל מחנה גורס. במקום בית הכנסת נמצאת היום כיכר זיכרון עם סימון שהוצב ב-1976.

המוזיאון, המקווה ובית העלמין

את המוזיאון היהודי של גיילינגן מציגים בבית הקהילה (Bürgerhaus) ספר תורה שניצל, טליתות, ספרים וצילומים, ותערוכת הקבע עוסקת בבית הכנסת, בחיי הדת, בשחרור היהודים ובתקופת הרדיפות והגירוש. אפשר להיכנס גם למקווה ההיסטורי. סיורים מונחים מתקיימים בתאריכים קבועים מראש, בכניסה חופשית ובתרומות מרצון, לפי האתר הרשמי של הכפר. בית העלמין העתיק, שנוסד סביב 1650, כולל יותר מאלף מצבות, והעתיקה שבהן מ-1695.

בגלל שהסיורים מתוזמנים, בדקו את לוח הסיורים באתר הרשמי של גיילינגן לפני שאתם מתכננים את היום. מי שלן בשלוכזי או בטיטיזי צריך להקדיש חצי יום, ולהחליט אם לשלב עם מפלי הריין (Rheinfall) הקרובים, אבל לא באותו רגע ולא באותה רוח.

אילו בתי כנסת ששרדו אפשר לבקר: קיפנהיים וזולצבורג?

שני בתי כנסת ששרדו את 1938 ומשמשים היום אתרי תרבות וזיכרון הם בקיפנהיים שבאורטנאו ובזולצבורג שבדרום היער השחור, ושניהם מתאימים למי שרוצה לראות מבנה יהודי שלם ולא רק שלט.

קיפנהיים

את בית הכנסת של קיפנהיים בנו ב-1850 עד 1851 בסגנון נאו-רומנסקי עם חזית דו-מגדלית מאבן חול אדומה. בנובמבר 1938 פגעו בו חברי תנועת הנוער ההיטלראית, התעללו במתפללים שהיו בו, וניסיון הצתה כובה בידי שכנים. ההריסה המתוכננת לא התבצעה. העירייה רכשה את המבנה ב-1983, שיפצה את החזית, ובתחילת שנות ה-2000 את הפנים. הוא מוגדר אתר זיכרון ומוזיאון, ועם השנים חזרו להתקיים בו גם תפילות מועטות ביום כיפור.

זולצבורג

בית הכנסת של זולצבורג (Sulzburg) נבנה ב-1821 עד 1822 לפי תכנון של יוהאן לודוויג ויינברנר בסגנון בארוק מאוחר-קלאסי. ב-1938 נפגע ונבזז, אבל לא הוצת, כי הבתים הסמוכים היו קרובים מדי. אחרי המלחמה עבר דרך שימושים שונים, בהם בית ספר להתעמלות ומחסן, וב-1984 נפתח מחדש כבית מפגש (Haus der Begegnung) עם אירועי תרבות ותערוכות. הוא נחשב לבית הכנסת היחיד שניצל מבית הספר האדריכלי של ויינברנר.

השעות של שני האתרים קבועות ומצומצמות, בעיקר בסופי שבוע ובתיאום, ולכן אין טעם להגיע בלי לבדוק ביומן הרשמי.

איפה נמצאת המורשת היהודית של אלזס: שטרסבורג, קולמר ובוקסוילר?

באלזס המורשת היהודית חיה יותר מאשר מעבר לריין: בשטרסבורג ובקולמר יש קהילות פעילות ובתי כנסת בני זמננו, ובכפר בוקסוילר מוזיאון שמספר על חיי יהודי הכפרים. על הערים עצמן כתוב בעמודים של שטרסבורג ושל קולמר.

שטרסבורג (Strasbourg)

בית הכנסת של הקהילה בעיר, בית הכנסת של השלום, נחנך ב-23 במרץ 1958 ומכיל כ-1,650 מקומות ישיבה, עם שנים-עשר עמודי בטון לזכר שבטי ישראל. הוא הוקם במקום בית הכנסת הגדול שברחוב הקיי קלבר (quai Kléber) שנבנה ב-1898 ונבזז והוצת בספטמבר 1940. המתחם כולל גם מרכז קהילתי ובתי כנסת בנוסחים שונים. זהו אתר פעיל, ולכן יש לבדוק עם הקהילה לפני שמגיעים ולהימנע מהגעה בשבת או בחגים ללא תיאום.

קולמר (Colmar)

בית הכנסת של קולמר ברחוב לה סיגון 3 נבנה בין 1839 ל-1842 ונחנך ב-15 בספטמבר 1843, בסגנון ניאו-קלאסי עם פירמידת זכוכית פנימית שמסננת את האור לפי זמני התפילה. הוא מוגן כאנדרטה היסטורית מ-1984 ושופץ בשנים האחרונות. יש לו צריח פעמונים, תכונה נדירה לבית כנסת בחבל.

בוקסוילר ומחנה שטרותוף

במוזיאון היהודי-אלזסי בבוקסוילר (Bouxwiller), בבית כנסת מ-1842, כ-400 פריטים על התרבות והחיים של יהודי כפרי אלזס, והוא נפתח ב-1998 אחרי מאבק להצלת המבנה מהריסה. חלק מהמבקרים באלזס מוסיפים גם ביקור במחנה נצווילר-שטרותוף (Natzweiler-Struthof) בהרי הווז', כ-55 ק"מ מדרום-מערב לשטרסבורג, המחנה היחיד בשטח צרפת של היום. הוא אינו אתר יהודי בלבד, ויש לבדוק באתר הרשמי של המרכז האירופי להתנגדות ולגירוש את שעות הפתיחה.

איך מבקרים באתרי זיכרון יהודיים בכבוד? כללים מעשיים

כלל הברזל הוא שהאתרים האלה אינם אטרקציה אלא מקום של זיכרון או מקום תפילה פעיל, ולכן מתנהגים בהתאם: שקט, לבוש צנוע, בלי סלפי חייכנית ובלי פיקניק בתחומם.

לפני שנוסעים

• בדקו באתר הרשמי של כל מקום שעות פתיחה, ימי סגירה וסיורים מונחים, כי אתרים קטנים משנים אותם.
• בבתי כנסת פעילים (פרייבורג, שטרסבורג, קולמר) הגעה בתיאום מראש, ובלי תיעוד מצולם אם לא אושר.
• אל תקבעו ביקור בבית כנסת פעיל בשבת או בחג בלי תיאום עם הקהילה.
• מי ששומר שבת וכשרות יכול לקרוא על טיול ליער השחור לשומרי שבת ועל אוכל כשר באזור.

באתר עצמו

• בבתי עלמין, כסו את הראש אם נהוג, ואל תניחו חפצים על המצבות מלבד אבנים לפי המסורת.
• אל תיכנסו למי הבריכה בכיכר בפרייבורג ואל תשבו על הסימון של מתאר בית הכנסת.
• הסבירו לילדים מראש במילים פשוטות איפה הם נמצאים, והחליטו אם הם באים לאתרים הפנימיים או רק לאנדרטאות החיצוניות.

לוגיסטיקה: רכב ולינה

האתרים הכפריים (גיילינגן, קיפנהיים, זולצבורג, בוקסוילר) כמעט בלתי אפשריים בלי רכב, ולכן שווה להשוות רכב שכור מראש וכדאי לקחת ביטוח מלא. מי שרוצה בסיס עירוני נוח יכול לחפש לינה בפרייבורג, שממנה קרובים הכיכר, בית הכנסת החדש וקיפנהיים וזולצבורג.

מה חשוב לדעת לפני שמגיעים

• רוב האתרים קטנים, ושעות הפתיחה שלהם מצומצמות או בתיאום, ולכן חשוב לבדוק באתר הרשמי של המקום.
• בתי כנסת פעילים בפרייבורג, בשטרסבורג ובקולמר הם מקומות תפילה עם אבטחה, ולא אתרי תיירות פתוחים.
• הכיכר בפרייבורג פתוחה תמיד, אבל אינה בריכה ויש להתנהג בה כבאתר זיכרון.
• האתרים הכפריים (גיילינגן, קיפנהיים, זולצבורג, בוקסוילר) מחייבים רכב.
• הגירוש לגורס ב-22 באוקטובר 1940 הוא הרקע לכל הקהילות של דרום בדן, ואתר הזיכרון נמצא בדרום צרפת, רחוק מהיער השחור.

טעויות שכדאי להימנע מהן

• להגיע לבית כנסת פעיל בשבת או בחג בלי תיאום, ולמצוא דלת סגורה ואבטחה.
• לתכנן שלושה אתרים ליום אחד ולהגיע מותשים ובלי זמן להתעמק.
• להיכנס למי הבריכה בכיכר בפרייבורג או להתייחס אליה כמקום מנוחה.
• לצלם בתוך בית כנסת פעיל או באנשים בלי רשות.
• להניח שמוזיאון קטן פתוח כל יום ולא לבדוק ביומן הרשמי.

שאלות נפוצות

איפה אפשר לראות מורשת יהודית ביער השחור?

בעיקר בפרייבורג (כיכר בית הכנסת הישן ובית הכנסת החדש), בגיילינגן (מוזיאון, מקווה ובית עלמין), בקיפנהיים ובזולצבורג (בתי כנסת ששרדו), ובאלזס בשטרסבורג, בקולמר ובוקסוילר.

האם אפשר להיכנס לבית הכנסת בפרייבורג?

זה בית כנסת פעיל עם אבטחה. כדאי לפנות מראש לקהילה דרך האתר הרשמי שלה ולא להגיע בשבת או בחג בלי תיאום.

מה קרה לבית הכנסת של פרייבורג?

בית הכנסת הישן נחנך ב-1870 ונשרף בליל 9-10 בנובמבר 1938. במקומו יש היום כיכר זיכרון עם בריכה שמתווה את מתאר המבנה.

האם גיילינגן שווה ביקור?

כן, למי שמעוניין להכיר קהילה כפרית גדולה שנמחקה. המוזיאון היהודי, המקווה ובית העלמין נמצאים באותו כפר, אך סיורים מתוזמנים, ולכן כדאי לבדוק את הלוח הרשמי.

אילו בתי כנסת ביער השחור ניצלו מליל הבדולח?

בית הכנסת של קיפנהיים לא נהרס בתוכנית ההריסה, ובית הכנסת בזולצבורג ניצל כי הבתים הצפופים הסמוכים מנעו הצתה. שניהם משמשים היום אתרי תרבות וזיכרון.

האם מומלץ להביא ילדים לאתרים האלה?

האנדרטאות החיצוניות מתאימות לרוב הגילאים אחרי הסבר מתאים. מוזיאונים ובתי עלמין מתאימים יותר לגילאי חטיבה ומעלה, ולפי שיקול דעת ההורים.

האם צריך רכב כדי להגיע?

לפרייבורג ולשטרסבורג לא. לגיילינגן, לקיפנהיים, לזולצבורג ולבוקסוילר כמעט בלתי אפשרי בלי רכב או הסעה.